סטורן, היפה בכוכבי הלכת, עטוף ומואר בשלשה חישוקים מרהיבים אשר באורם ובתנועתם מכבדים את פני השמים. בגלל ריחוקו מכדור הארץ, לא ניתן לעין האדם לראותו. הוא נחשב לכוכב מקודש אשר כוחותיו מדרבנים את עולמנו הפנימי ומפרים אותו, הוא מסייע לכושר הריכוז ועוזר להתבוננות.
סטורן מאיץ באדם להשתחרר מכבליו, פחדיו ומה"כלא" שבו הוא שבוי. עוצמתו הפנימית צומחת מכוח ההתמדה, מן היציבות ומן המאמצים, כל אלה מולידים בתוככי האדם חוש אחריות מפותח המשתלב בכל תחומי העבודה עם אנשים, כגון: חברה, משפחה, מקצוע ורוחניות.
האנרגיות של סטורן פועלות במחשכים ובמעמקים, בבדידות ובקור, שם הם יונקים מזיכרון הדברים ומשכילים מפירות העבר. מגבלותיו מלוות רגשות לא נעימים בדרך כלל, החסימות והכבלים שהוא מציב בפנינו יוצרות בתוכנו לחץ שקשה לשאת, אולם מתוך הגבלה זו ברכה מצידה, כי כוח ההתנגדות שהוא יוצר מאלץ אותנו להתפתח ולחזק את יציבות השלד בגופנו, את רוחנו ונשמתנו. כשנעלמת אטימותו ונפתחים מחסומיו, מתבהרים השמיים בתוכנו ואנו מתמלאים באור ובצלילות דעת.
סטורן - אל הזמן (כרונוס), מלמד אותנו, בני האדם, להתאזר בסבלנות, להיות עקביים ולהאמין שהאמת תצא בסופו של דבר לאור. שליחותו, היא לנתק את חבל הטבור המחבר את האדם לחומר, לדחפים הראשוניים, הפרימיטיביים ביותר ולהיתלות בקניין ובבני אדם.
כוכב הלכת שבתאי, ניתן לראותו בדרך שונה במקצת, אופיו וסמליותו מחוברים לגורל העם היהודי, וקשה להתעלם משמו העברי של סטורן – שבתאי, בגלל קרבתה של המילה שבת לשבתאי הנראית לעיניו של כל אדם המתבונן בה.
בספר היצירה - נאמר על שבתאי: " ... ממונה על החכמות והדעות, ממונה על ההיהודים לפיכך הם בצורה בזה העולם... לפיכך כל עלייתן של ישראל אינו רק במצוות בהמשך אליהם כוח הבינה... ניצחונם בלי חרב ובלי חנית ובלי כלי מלחמה...
כי לא בחרב יושיע אדוני ...".
אם נתבונן היטב, המילה תשובה נגזרת מאותו הפועל, שב – אשר פירושה "לחזור בתשובה", מענה על שאלה, פתרון, תיקון, שיבה וחזרה למהות המקור. ואולי לא בכדי במילה שבת, מכונס רעיון התיקון והשיבה למקור.
יום השבת – היום השביעי הוא יומו של שבתאי, השבת יושבת מעבר לבריאה ומעבר לזמן, שייכותה למימד אחד, נעלה, הקשור לסדר האלוהי ומסמנת בעולמנו את גמר הבריאה, השלמתה ושלמותה. וכאשר מדברים על השבת, אי אפשר שלא לדבר על האור הנסתר, הראשוני, הלא נראה "אין סוף האור" שבעזרתו נברא העולם.
בשבת אנו חוגגים את הבריאה, היוצרת מרחב וזמן של קדושה, איכותה הוא מעבר למרחב ולזמן, היא הטעם האחר והשונה המבדיל בין קודש לחול, בין המצוי לרצוי, בין הכלל ליוצא מן הכלל.
השבת משפיעה מאיכותה ומאורה על הכול, עם כניסתה מוארת החמלה, החסד והרחמים שבים לעולמו של האדם, וכמו כוכב שבתאי, האור, השמחה והנועם ממלאים אותנו ואת היקום באהבה ללא תנאי.